אנדרואיד.
בימים שאני בנסיעות, 5 שעות בלבד מהיציאה מנקודת הבסיס, נגמרת לי הסוללה. הסיבה לכך ברורה (יש כאלה שיגידו ברור, תעברי לאייפון), מכיוון שבימים מסוג זה אני מפעילה יישומים חזקים כמו שירותי GPS (כדי להגיע בזמן),Bluetooth (כדי לדבר בטלפון ולהגיע בשלום) ושירותי אינטרנט (כי לא בכל מקום יש wifi למחשב הנייד).
היישומים האלו מכלים לי את הסוללה. הפתרון שמציע לי הנייד במצבים עגומים אלה הוא לכבות יישומים משניים שזוללים את הסוללה שלי בלי ידיעתי וכך להמשיך להשתמש ביישומים אותם אני צריכה ועדיין לחסוך באנרגיה עד להטענת הסוללה מחדש.
בכל פעם שהטכנולוגיה מציעה לי פתרונות כל כך פשוטים וישימים, אני חושבת על ההתנהגות האנושית. הרי גם אצלנו הסוללה מאותתת לפעמים על כך שהיא עומדת להיגמר ונשאלת השאלה מה אנחנו עושים. האם אנחנו מתנתקים מזוללי הסוללה המשניים או סוחטים מעצמנו עוד קצת אנרגיה עד לכיבוי סופי? ובכלל, מיהם היישומים המשניים שזוללים לנו את האנרגיה בלי ידיעתנו?
עולם העבודה עמוס בזוללי סוללות עיקריים ומשניים שמעכבים ומאטים אותנו. ומאחר והאנרגיה של כל אחד מאיתנו מוגבלת כדאי שנדע לזהות את ההבדלים בין הזוללים העיקריים (פרויקטים, מועדי הגשה, ניהול, רצון לעמידה ביעדים ועוד) שאין ברירה, אלא לבצע אותם, לבין הזוללים המשניים. האחרונים הם לרוב אירועים שאינם דרמטיים ושאיננו מפנים אליהם את כל הקשב. אלה אירועים שגרתיים ומתמשכים שאט אט אנו מתרגלים אליהם ומפסיקים לשים לב אליהם, אבל המצבים הללו מתמידים וזוללים לנו האנרגיה.
לזהות את זוללי האנרגיה
מהם אותם יישומים משניים? אני מחלקת אותם לשתי קבוצות עיקריות: יישומי מצב ויישומים פרסונאליים.
בקבוצת יישומי המצב, ניתן למנות מצבים רבים שזוללים את האנרגיה. הם יכולים להיות אווירה שלילית ועכורה בין העובדים, דבר שמתבטא בריבים תכופים או אפילו אווירת פחד, קיטוב חברתי ומחנאות בין העובדים. הם גם יכולים להיות עובדים שאינם שבעי רצון מתפקידם, שכרם או מקום עבודתם. אלה מייצרים אווירת מרמור ואי נעימות בארגון כולו.
יישום מצבי נוסף שמכלה לנו את האנרגיה ואנו נתקלות בו לרוב בתחילת תהליך ייעוץ, הוא מדיניות של שינוי ארגוני תמידי. מכירים את הארגונים האלה שמצויים במצבי שינוי כל הזמן והעובדים מרגישים שכל רגע משהו יכול להשתנות? בארגונים כאלה יכולים להיווצר מצבים של חוסר ביטחון ארגוני, דבר שבא לידי ביטוי בעזיבות תכופות של עובדים, שינויי מדיניות שכיחים, רעש ארגוני, תחושת עייפות ואי שקט כללי.
ישנם גם יישומים פרסונאליים שזוללים לנו את האנרגיה בלי שנשים לב. למשל, מינוי של עובדים לתפקידים שאינם מתאימים להם ולכן יש לנהל אותם ניהול מיקרו (micro-management). על עובדים כאלה לא ניתן לסמוך שיבצעו את משימותיהם על הצד הטוב ביותר, ואלו גזלני זמן ואנרגיה רבים מאחר והם כמו עול תפקידי נוסף.
בתהליכי ייעוץ ארגוני, קצת אחרי שהמנהל מזהה ומכיר בזוללי האנרגיה הסמויים שמסתתרים לו בחברה, אני תמיד נשאלת את אותה השאלה: "אוקי, הבנתי, מה עושים עכשיו? איך ניתן לכבות את זוללי האנרגיה או לפחות להתנהל בלי להגיע לכיבוי סופי של הבטריה?" במילים אחרות, איך אנחנו יכולים לעשות עבור הארגון שלנו, מה שהסמארטפון עושה עבורי?
התחילו בזוללי האנרגיה הלא מורכבים
לפני שאתם עושים משהו, פשוט התבוננו על המציאות הארגונית והבחינו ביישומים המשניים. אתרו אותם והתייחסו אליהם. ההכרה בהיותם היא הצעד הראשון החשוב ביותר בתחילת ההתמודדות. לאחר הכרת המציאות, חישבו על מה אתם יכולים לוותר בקלות ומה מורכב יותר ודורש התערבות ארגונית עמוקה ומקצועית.
שוחחו, מפו והיו כנים
הבעיה העיקרית עם יישומים משניים היא שהם נתפסים בעינינו כחלק בלתי נפרד מהנוף הארגוני, ולפעמים אנחנו טועים לחשוב שהם כבר מוטמעים באישיות הארגונית. האמת היא שלא כך הדבר, אבל בגלל שאלו מצבים מתמשכים לרוב קשה לשים את האצבע על המועד שבו התחילו ועל מקור הבעיה. אל תתייאשו, מפו את תמונת המצב, שוחחו עם העובדים והיו כנים איתם. תופתעו לגלות שכנות לעתים תוביל אתכם למקור הבעיה במהירות רבה ממה שציפיתם.
בחרו את זוללי האנרגיה החשובים לכם
הכול אפשרי אבל לא בו זמנית. גם בנייד שלנו, אפשר להפעיל את כל היישומים אבל כל יישום משני שייפתח יגזול אנרגיה של יישום עיקרי חשוב אחר. איך זה בא לידי ביטוי בארגון? אם החלטתם למשל להשקיע בעובד למרות שאינו מתאים בדיוק לתפקיד שלו, הכירו בכך שהמנהל שלו יאלץ לנהל אותו ניהול מיקרו. המשמעות של צעד כזה היא שאותו מנהל ישיר יוכל לעשות פחות כי האנרגיה שלו תנוצל במקום אחר, קחו זאת בחשבון.
מורכב מדי? השתמשו באבחון מקצועי
אם בכל זאת, אתם מזהים התנהגויות מורכבות מאוד ולא קל לכם לקבל החלטה לפעולה לבד, היעזרו באנשי מקצוע שיוכלו לסייע לכם לאבחן את הבעיה ולהציע פתרונות אפשריים. כך או כך, אל תיכנעו ליישומים המשניים שזוללים לכם אנרגיה, שלטו בהם ורסנו אותם.
נכון, בטלפונים הניידים הכל הרבה יותר פשוט אבל הרי אנחנו המצאנו אותם, אז כמה כבר זה יכול להיות מורכב במציאות?
אנחנו כאן (:
