ארגונים רבים מבינים כי יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה בקרב עובדים הם המפתח ליצירת ארגון תחרותי ופורץ דרך. ההבנה הזאת באה לידי ביטוי בחזון העסקי, בעידוד העובדים לחשיבה יצירתית, במציאת פתרונות מקוריים לבעיות "מחוץ לקופסה", בהרחבת ולימוד מיומנויות חשיבה יצירתית ואפילו בתגמול עובדים הפועלים כך.
ולמרות זאת חלק ניכר מהם סובל מחוסר יצירתיות משווע. נשאלת השאלה מדוע איננו מצליחים תמיד להיות יצירתיים כפי שהיינו רוצים להיות? מה הולך לאיבוד בין החזון לבין המעשה?
מסתבר שבארגונים הפועלים בעומס גבוה, באופן תמידי, יהיה קשה לייצר חשיבה יצירתית.
הכול מתחיל במוח
מחקרים בתחום החשיבה וההתנהגות האנושית מלמדים כי קשה לנו, לבני האדם, לפעול באופן יצירתי ומשימתי באותה העת ממש.
כדי להסביר טענה זו, וכדי להציע גם דרכים להתמודד עם הקושי הנובע מכך, נחזור לרגע לדון בהבחנה המוכרת בין שתי אונות המוח, הימנית והשמאלית.
האונה הימנית רואה ומבינה את העולם כמכלול, מבחינה פחות בפרטים ובדקויות. היא חווה את הדברים באופן התרשמותי יותר, ומקבלת החלטות על סמך תחושות ו"אינטואיציה". זוהי האונה האחראית גם לצד החוויתי של חיינו, לצד הרגשי, לדמיון, ולחשיבה יצירתית. היא מבינה משמעות של דברים גם אם לפנינו יש רק "רמזים".
לעומתה, האונה השמאלית שלנו, שולטת בכישורי השפה המאפשרים לנו ליחס משמעות מדויקת לכל דבר באופן חד משמעי. היא מפרקת כל מכלול לפרטיו ופועלת באופן אנליטי ולוגי בכל משימה, כדי להגיע למטרה או תוצאה מיוחלת. היא חושבת באופן סדור ושיטתי, ועל פי כללים ברורים ומוכתבים.
כדי שיהיה איזון, אנו זקוקים לפעולה הרמונית של שתי האונות יחדיו. האונה השמאלית עושה סדר ומכוונת את פעולותינו להוצאה לפועל פונקציונלית של תכניות פעולה סדורות. האונה הימנית נותנת לנו את הבנת ההקשר והמשמעות הכללית יותר של הדברים, ודואגת לתחושות המאפשרות לנו גם להיות מסופקים, נינוחים, ושלמים עם מה שאנו עושים. היא גם זו הדוחפת ומאפשרת לנו לצור, לשנות מידי פעם, ולצמוח.
שחררו את האונה השמאלית
הבעיה בעבודה היומיומית בארגונים היא שאנו מאד מכווני תוצאות והספקים, ועובדים לרוב בלוחות זמנים לחוצים. יש טענות רווחות בספרות, לפיהן רובנו בממוצע כ 85% מזמנו מפעילים את האונה השמאלית בעיקר, בעודנו מתמודדים עם מטלות היומיום של עבודה, למודים מטלות הבית, וכדומה.
הבעייתיות שבדבר באה לביטוי בשני היבטים. ראשית, יש גבול לקיבולת של אונה שמאלית עסוקה זו. היא נשחקת מרוב עומס, ועלולה גם להגיע למצב של חוסר אפקטיביות, לקרוס תחת עומס רב מידי.
שנית, איננו מאפשרים לאונה הימנית להתבטא די הצורך. גם לבעיה זו שני היבטים. ראשית זוהי האונה שאחראית כאמור על הצד החוויתי והרגשי של חיינו. אם אין לנו פנאי להפעילה, איך נוכל לטפח רגשות וחוויות של הנאה, סיפוק וכדומה? שנית, זוהי האונה האחראית על חשיבה יצירתית ופתרונות ש"מחוץ לקופסה". אם 85% מהזמן איננו מפעילים אותה, איננו מאפשרים לפוטנציאל היצירתיות שלנו לבוא לביטוי. אז איך יוצרים איזון? יש כמה דרכים.
טיפ ראשון – נצלו את היכולת לעבודה בצוות
תחשבו על עצמכם ודמיינו שני מצבים אפשריים.
במצב הראשון אתם במשרד והיעילות בשיאה. המשימות מתפוגגות בהינף מקלדת, אתם לא מפסיקים לרגע ומרוכזים בעשייה. לעומת זאת, מחשבותיו של חברכם לצוות שלידכם, נודדות. הוא אומר שוב ושוב כי "אינו כאן", אינו מרגיש פרודוקטיבי, וחשיבתו מסתעפת לכיוונים שונים.
לעומת זאת, למחרת, קורה שהמצב מתהפך. לכן כדאי לנצל את העובדה שאתם עובדים בצוות לתמיכה והשלמה הדדית. בדקו כל יום אילו משימות על הצוות לבצע, בדקו מהו הלך החשיבה עמו כל אחד מגיע, למי מתאים "לעשות" ולמי מתאים היום "לחשוב וליצור", וחלקו בהתאם העבודה.
החליטו את מי תושיבו להוציא לפועל או לכתוב תכניות עבודה, מי יבצע רק משלוחים או שיחות עם לקוחות , מי יעשה היום סדר בניירת, וכדומה. כך אתם משיגים win-win situation, או במילים אחרות "הוצאתם לימונדה מהלימון". כאשר אתם מצויים בימים של יעילות ועשייה , אך מתבקש ממכם לחשוב באופן יצירתי, ניתן לבקש מאנשי הצוות לעזור ולקחת אחריות על החלק היצירתי, ולהפך.
טיפ שני – לכו ל"חדר הכושר" לאימון קצר
אתם יושבים מול המחשב ושעות ארוכות טרודים בעריכה של מסמך נהלים, תכנון חלק של מכונה, השוואת הצעות מחיר או עריכת דו"ח רבעוני. אבל עכשיו, אתם חייבים להגיש הצעה ללקוח חדש. עליכם להבריק ברעיונות חדשים למוצר, ולהציגם באופן מקורי כדי לבלוט על מתחריכם.
אין עוד אפשרות לדחות זאת, ולמי יש ראש עכשיו ליצירתיות? הראש "מיובש" ומקובע. אז מה עושים? איך עוברים מ"מוד" חשיבה פרקטי וסדור של האונה השמאלי, ל"מוד" החשיבה הגמיש והיצירתי של האונה הימנית? הצעתנו- עשו כמה "תרגילי כושר" לחימום "שרירי" האונה הימנית והכנסתם לפעולה.
למשל, שימו אזניות והקשיבו למוזיקה שאתם אוהבים. "היכנסו לתערוכת אומנות" באינטרנט, ראו קצת תצלומים, ציורים, קראו שיר או שניים, צאו לצעדה קצרה של עשר דקות בחוץ, שאפו אויר והתבוננו במראות סביב. כל אחד על פי נטיות ליבו ומה שעוזר לו. אחרי כעשר דקות, תהיו ערוכים ומוכנים לאתגר הבא. כך גם "אווררתם" את מוחכם השמאלי השחוק, וגם "חיממתם" את האונה הימנית. מסתבר שגם כמה תרגילי התעמלות פשוטים יכולים לעשות העבודה.
טיפ שלישי: תפסו מרחק
שגרה וסביבה מוכרת מפעילים אצלנו את מנגנון העשייה. כלומר עבודה במשרד המוכר מייצרת מוטיבציה של "משימתיות". אבל אם נרצה להפעיל את מנגנון החשיבה היצירתית עלינו לעיתים להתרחק מעט ממקום העבודה ולעבוד במקום אחר למשל בית קפה, בית, גינה ציבורית.
ברגע ששיניתם את הסביבה יצרתם לכם השראה שונה, ושיניתם את הדרך בה אתם חושבים. למה זה קורה? מרחק מנטאלי או פיזי משפיעים על הדרך בה אנו חושבים על דברים. כאשר אנו קרובים למשהו, אנו חושבים עליו באופן מאוד מסוים – בעיקר תוך התמקדות באופן בו אנו מתקשרים איתו בשגרה. בחרו בסביבה המתאימה, כמו אמנים הבוחרים לצור בסביבה מסוימת הנותנת להם השראה.
טיפ רביעי – שכחו מפתרונות
אחת הדרכים בה ארגונים כמו נאס"א פועלים כדי לפתור בעיות היא באופן פרדוקסאלי, לשכוח מהפתרון. אם חושבים על בעיה מסוימת ולא מנסים להתמקד בפתרון שלה, אנו מפעילים את הצד המהרהר והיצירתי של המחשבה שלנו, הפועל באופן סמוי ולא תמיד מודע, לצד החשיבה הלוגית הסדורה.
אנו סוקרים את הסוגיה לאורכה ולרוחבה, חשים אותה, מבינים את ממדיה ומפעילים דרכי חשיבה שאינן מכוונות לפתרון יחידני וצר. מחשבה מסוג זה עשויה להתגלות כמועילה אף יותר מניסיונות פתרון מאומצים, ולעתים לא רלוונטיים.
לעיתים, הפתרון יכול לעלות באופן מפתיע כשאנו עסוקים בפעילות אחרת לחלוטין, כמו בזמן המקלחת, הבישול, ותופתעו לדעת, גם בשינה. ההתנתקות מרצף החשיבה הסדורה, האינדוקטיבית, קוטעת כביכול את ההתקדמות לעבר השגת תוצאות ופתרונות לבעיות שלפנינו. אולם, הפסקת מנגנוני חשיבה אלו היא זו שעשויה דווקא לקדם פתרון שזקוק לראיה וחשיבה מזווית אחרת, חדשה.
לפעמים פתרונות וגילויים חדשים עולים דווקא בשל טעות שעשינו, כמו קולומבוס שמצא את אמריקה והיה בטוח שהגיע להודו. דוגמא נוספת מביא הכימאי קקולה שפענח את מבנה המולקולה האורגנית החשובה בנזון בחלום בו התגלה לו נחש הנושך את זנבו. קקולה פירש את החיזיון כרמז לבעיה שהעסיקה אותו, ומצא את מבנה הטבעת המשושה של המולקולה.
אישית אני זוכרת עד היום איך אמא הייתה אומרת לי לפני המון שנים בעודי מחפשת משהו, "עזבי זאת עכשיו, כשלא תחשבי על כך תמצאי", וכך היה בדרך כלל.
טיפ חמישי – אל תדחו לרגע האחרון
מועד המשימה שקבענו יכול להשפיע על הדרך בה אנו חושבים: ככל שהמועד קרוב יותר, הופך מנגנון העשייה לדומיננטי יותר. אנו מכוונים יותר להשיג תוצאות, לפתור בעיות, "לסגור" דברים. כאשר חשוב יותר להתעמק בשלבי המשימה או הפרויקט, לראות את התמונה הגדולה, להעלות רעיונות יצירתיים ולפתח חשיבה ביקורתית כלפיה, עשו זאת בתחילת התהליך, כשהזמן עוד בידכם.
טיפ שישי – לשבת – לקום
סביבת העבודה שלנו היא סטטית ורוב האנשים יושבים ברוב שעות היום. תנוחה סטטית מסוג זה מפעילה את מנגנון המחשבה וההרהור, בעיקר לאור שנים רבות של למידה בבי"ס ובאוניברסיטה.
אם אנו רוצים להניע את מנגנון העשייה והפעולה – עלינו לקום, לנוע ולהסתובב בחלל החדר. מומלץ לפזר את המשימות השונות על פתקים בסביבת העבודה, ולגשת לכל פתק בנפרד.
מעבר ממצב סטטי של ישיבה, הרהור והתלבטות – למצב דינמי של תנועה, עשיה והחלטיות.
ולסיום, אם אתם מרגישים שהארגון שלכם זקוק למגע של יצירתיות, צרו קשר ונשמח לעזור לכם בכך.
בהצלחה!
*הכתבה הינה פרי עבודה משותפת של עדי ספיר שהגתה את הרעיון והדס שור, עורכת הכתבה.
