"נשמע שהבוס שלך מאד מעריך אותך"
"מעריך? לא נראה לי. סתם נוח לו לזרוק עלי הכל".
השיחה הזאת נערכה ביני לבין סמדר, אחת העובדות במשרד בו אני מייעצת. סמדר מרגישה שהיא עובדת קשה, שהיא משקיעה ומסורה – אך שאין לכך תמורה.
כאשר ישבתי עם אלעד, המנהל של סמדר, שאלתי אותו עליה. "סמדר היא עובדת מצוינת" קבע ללא היסוס, "אין מה להגיד, היא מחזיקה לי את המשרד, עוזרת לעובדים האחרים, מטפלת בכל הדברים כמו שצריך, לא משאירה קצוות פתוחים. פשוט אין עליה!"
"היא יודעת שככה אתה חושב?"
"בטח, אחרת למה שאתן לה כל כך הרבה אחריות? עליה אני הכי סומך".
מהמקרה הזה ניתן ללמוד שסמדר ואלעד התנהלו בשני ערוצים מקבילים ונפלו לאי הבנות בעייתיות. עובדים זקוקים להערכה. הם זקוקים לתחושה הבסיסית שהמנהל שלהם מוקיר אותם ואת העבודה הקשה שהם עושים. בלי התחושה הזאת הם עלולים להיות חסרי מוטיבציה, ממורמרים ובסופו של דבר, לעזוב את מקום העבודה ברגע שתצוץ הצעה מפתה אחרת.
בנוסף, גם אם הם מוערכים, הם לא תמיד יודעים את זה. פעמים רבות יש לנו את התחושה שאנשים יודעים מה אנחנו חושבים עליהם, בלי שממש נצטרך להגיד להם את זה. אבל המציאות מראה תמונה אחרת, במיוחד בהיבטים החיוביים. אנשים, והנעת עובדים בפרט, זקוקים לחיזוקים ולהערכה חיובית. כל הזמן.
מתן משובים לעובדים, איך עושים את זה?
לא לפחד לפרגן: העובד עשה משימה בצורה טובה? אמרו לו. אל תניחו שהוא יודע לבד, אל תחששו שזה יביך אותו, פשוט אמרו לו ותראו שהוא ישמח לשמוע.
גיבוי במציאות: חשוב לפרגן והרבה, אבל לא יותר מדי. אם העובד יקבל תחושה שהבעת ההערכה לא ממש מגובה במציאות, שלא משנה מה הוא עושה, אומרים לו שעשה עבודה טובה, הפרגון מאבד מהמשמעות שלו ונתפס כלא אמין.
היו ספציפיים: אל תגידו "עשית עבודה טובה" או "זה היה מעולה!", אלא הסבירו בדיוק ממה הייתם מרוצים ולמה לדעתכם נעשתה עבודה טובה. רק כך, העובד יוכל ללמוד ולשחזר את מה שעשה כל כך טוב בעתיד.
על הדרך או שיחה מסודרת? האמת היא שכדאי גם וגם. כדאי גם להביע הערכה לעובד באמירת מסדרון "השיחה שניהלת עכשיו עם הלקוח שלנו היתה מאד טובה כי…" וכדאי גם להביע הערכה בשיחות משוב מסודרות ומובנות. כמובן שאלו מעצם טבען יהיו בתדירות נמוכה יותר, ולכן השילוב של אמירות על הדרך ושיחות משוב מסודרות נותנות לעובד את התמונה המלאה על תפקודו בארגון וגורמות לו לחוש בעל ערך.
