מכירים את האמרה הכל כך ישראלית- "יהיה בסדר"?
לפני כמה ימים צפיתי בהרצאה על אופטימיות, אותה העבירה חוקרת המוח, טלי שארוט. שארוט בחנה האם אופטימיות זה דבר טוב או לא והאם היא מועילה לחיינו או שהיא מחבלת בהם.
שארוט מוכיחה שאנחנו כבני אדם לרוב יותר אופטימיים מריאליסטיים. למשל, הסטטיסטיקה על גירושים עומדת היום על 2 מתוך 5 זוגות, קרי, 40% מהזוגות יתגרשו. אך כששואלים בני זוג לפני חתונתם מה הסיכוי שהם יתגרשו, הממוצע שעולה מהתשובות עומד על 0%.
למעשה רובינו שמים את עצמנו בכל ההיבטים מעל הממוצע מה שכנראה לא עומד במבחן המציאות. אז איך זה יתכן? כאן משחקת תפקיד האופטימיות. רוב האנשים נוטים לאופטימיות על פני ריאליות. האם זה טוב לנו? האם לא עדיף לצפות לפחות ואז להיות מופתעים כשקורה משהו טוב?
שארוט מראה שטענה זאת לא נכונה מ 3 סיבות. הסיבה הראשונה היא שאנשים עם ציפיות גבוהות מרגישים טוב יותר בין אם הם נכשלים ובין אם הם מצליחים. כי השאלה היא איך הם מפרשים את האירוע שקרה. אנשים עם ציפיות גבוהות שהצליחו ישייכו את ההצלחה לזכותם ואם ייתקלו בכישלון הם ייחסו אותו לבעיה חיצונית.
הציפייה שווה את הכסף
הסיבה השניה היא שציפייה למשהו חיובי גורמת לנו לאושר. עשו מחקר ואמרו לסטודנטים, אתם יכולים לקבל נשיקה מסלבריטאי שתבחרו, בתשלום. כמה תהיו מוכנים לשלם כדי לקבל את הנשיקה במועדים הבאים: עכשיו, עוד 24 שעות, עוד 3 ימים, עוד שנה ועוד 10 שנים. מצאו שמרבית הסטודנטים ישלמו הכי הרבה כסף כדי לקבל את הנשיקה- לא בעוד שנה או 10 שנים כי זה רחוק מדי. אבל גם לא עכשיו אלא בעוד 3 ימים. למה? כי הציפייה מעלה את האושר. כך גם נמצא כי היום האהוב ביותר הוא יום חמישי (או שישי בחו"ל). למרות שהוא יום עבודה, אנחנו אוהבים אותו יותר כי הוא מביא איתו את הציפייה לסוף השבוע.
הסיבה השלישית היא שנמצא שאופטימיות משנה מציאות. אופטימיות גורמת לך לנסות ולהתאמץ כדי להשיג יותר ומובילה אותך להצלחות ולכן זה בריא יותר. כלומר, להיות אופטימי זה טוב ועדיף על להיות ריאליסטי לחלוטין.
אבל זה לא כל כך פשוט. יש כאן מלכוד שהרי אופטימיות יכולה להוביל להתנהגות מסוכנת, למשל- להדליק נר דולק ולצאת מהבית ולהגיד "יהיה בסדר". כך גם בניהול עסק או ארגון. חשוב להיות אופטימי אבל אסור להקלע למצב שאנן שבסופו אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מסכנים את הצלחת הארגון.
אופטימיות או שאננות?
הכרתי עובדת מקסימה שהייתה מאוד מוערכת בארגון ועם זאת מאוד צנועה, היא תמיד האמינה שרואים את הדברים הטובים שהיא עושה ושזה לכשעצמו יקדם אותה בארגון. כמה היא הופתעה שקולגה אחרת קודמה לתפקיד בכיר יותר במקומה. כשדיברנו, שאלתי אותה האם היא חושבת שההנהלה יודעת להעריך את יכולותיה ואת מסוגלותה לנהל? היא העריכה שכן אך זאת לא התשובה שקיבלתי ממנהל המשרד שאמר לי: "היא מקסימה, נשמה טובה, עוזרת לכולם ותמיד, אבל היא לא תוכל לייצר סמכות ניהולית בקרב העובדים שלה".
מסכנה העובדת, כמובן שהפנתי אותה לכתבה שלנו "אם אין אני לי, מי ישווק אותי?" לטיפים מעשיים מה עליה לעשות מעתה והלאה והסברתי לה את הסכנה שבחשיבה שלה.
דוגמא נוספת היא עובד שקודם לתפקיד ניהולי, ביצע את המטלות אך לא מעבר, או במילים אחרות: נח על זרי הדפנה. פה אני קוראת לכם מנהלים ומנהלות לא לעצור, לא להיות אופטימיים לגבי ההמשך ולגבי יכולות הניהול שלכם, למדו והשקיעו- איפה אתם טובים בניהול שלכם ואיפה לא.
בנקודות שבהם אתם טובים העצימו את עצמכם: חזקו את היכולת וקחו עוד תחומי אחריות שיבליטו את היכולות שלכם. במקומות שבהם אתם פחות טובים- אתגרו עצמכם להשתפר, בקשו פידבקים מעמיתים ומעובדים, אספו כלים שיעזרו לכם להשתפר ועבדו על זה, אל תשארו שאננים עם זה.
להיות אופטימי בלי לקבל כוויה
לפני כשנתיים, ליוויתי מנהל של חברה פיננסית גדולה שלקראת אמצע השנה, ראה שהם רחוקים מלהגיע ליעד השנתי. הוא חשש מזה אך האמין שיהיה בסדר כי איכשהו כל שנה בסוף הם מגיעים ליעד. מה אתם חושבים? מה הייתם אומרים אם הייתם במקומו ומגלים את הפער? אני קצת חששתי מהאופטימיות שלו, מחד זה יפה שזה לא משפיע עליו (ברמה של התקף חרדה) אך מאידך זאת השאננות שיכולה להלחיץ אותי.
מה עשיתי? כמובן שלא רציתי להלחיץ ואמרתי לו שאני גם מאמינה שהם יגיעו ליעד, אך כדי להגיע ליעד צריך להכין תכנית עבודה ולשים יעדים מדידים לאורך הדרך כדי לוודא שאנחנו במסלול הנכון ולא להגיע לסוף השנה בהפתעה מוחלטת- האם הצלחנו או לא.
זה מה שעשינו, פרסנו את היעד על פני הזמן שנשאר וכמות העובדים ושמנו לנו לבדיקה כל שבוע מה מצבנו ואיך אנו מתקדמים, הכנסתי אותו לאווירת חמ"ל כדי שיישאר כל הזמן עם יד על הדופק ולא יהיו לנו הפתעות. כמובן שאת השנה סיימנו בעמידה ביעד וללא הפתעות.
איך עושים את זה?
- 1. המפתח הוא ידע –
- שמרו על אופטימיות אך זיכרו להיזהר ממנה. חישבו מה הסיכון בלא לנקוט אמצעי זהירות ובחנו: האם נתרם יותר אם ניזהר או שהסיכון הוא זניח. למשל, אם אדליק נר בבית ואלך, יש לחשוב קודם- מה הסיכון שבדבר והאם אני לוקח סיכון או נוקט אמצעי זהירות.
2. מאזנים את האופטימיות – - חוקים ותכנון מבטלים במידה מה אופטימיות אך הם שווים את זה. אם יש לי יעד שנתי לעמוד בו עלי לתכנן תכנית מה צריך לעשות כדי להגיע לשם.
3. כותבים חזון ודרך – - כתיבת חזון מסמלת את האופטימיות במיטבה ואסור לוותר עליו. היא מאפשרת לך לפנטז לאן אתה רוצה להגיע אך כדי להשלים את התמונה יש לצרף לחזון גם את הדרך. אל תסתפק בכתיבת החזון, הוסף לזה: איך אני מגיע לשם.
ולאלה שחפצים בקידום המבוסס על תכנית מסודרת, שיווק עצמי וקורטוב של אופטימיות, אני ממליצה בחום לקרוא את הכתבה שהפניתי למעלה ועל המוצר החדש שבנינו במיוחד בשביל זה "Brand-Me".
לשאלות, טיפים ועצות אנחנו כאן.
