דמיינו לעצמכם סצנה מהסרט "טיטאניק". הקברניט של הספינה מבין פתאום שהספינה נתקלה בקרחון ושיש לו חלון זמנים קטן לרכז את צוות הספינה, להוריד את סירות ההצלה ולפנות את האנשים הרבים.
אבל במקום לפקד את הפינוי הדחוף, הוא קובע ישיבה, מסתגר עם הצוות בחדר הדיונים, מציג להם מצגת על האופנים השונים שבהם ניתן לפנות ספינה טובעת, ומנהל סיעור מוחות בנושא.
נשמע מופרך? ככה בדיוק מתנהל חלק ניכר מאוכלוסיית המנהלים שאני נתקלת בה יום יום בשיחות ייעוץ. מאחר שבעבודה שלנו, יוצא לי לעבוד עם הרבה מנהלים, עם ארגונים שונים, סגנונות שונים ותפיסות שונות, אני יכולה להגיד בבירור, שזאת אחת הטעויות הנפוצות של מנהלים. רבים מהם לא מזהים את השלב שבו הצוות שלהם נמצא ולכן מתקשים לנהל אותו בצורה אפקטיבית.
שלב הכאוס, הלמידה וההנהגה
אנשי צוות נמצאים בשלבים שונים במהלך עבודתם. אנחנו נוהגים לחלק אותם לשלושה: הכאוס, הלמידה, וההנהגה העצמית. כדי שמנהל ינהל נכון את הצוות, עליו לזהות באיזה שלב הוא נמצא.
בשלב הכאוס, אנשי הצוות תמיד עסוקים ועמוסים. אתם תשמעו הרבה "אין לי זמן, אין לי זמן… אני לא מספיק כלום!", בד"כ זה מלווה בהליכה עצבנית ומהירה בין מסדרונות הארגון. לאף אחד אין זמן או יכולת לעשות סדר במשימות ובטח שלא ללמוד משהו חדש.
זה שלב נפוץ וטבעי, ועליך פשוט לנהל אותו בצורה מותאמת. אם הצוות בשלב הכאוס, עליך להיות מנהל אסרטיבי והחלטי. כי בדיוק כמו בסיפור הטיטאניק, כאשר הספינה טובעת, לא מזמנים את אנשי הסיפון לסיעור מוחות.
לכן, כשאתה מזהה שהעובדים בשלב הכאוס, אל תתלבט על כל דבר עם חברי הצוות ותן להם מרווח נשימה על ידי קבלת ההחלטות בעצמך. תוך זמן קצר, הצוות יעבור את שלב הכאוס ויתקדם אל עבר שלב הלמידה.
בשלב הלמידה לחברי הצוות יש יכולת מסויימת לנהל את עצמם, אבל הם עדיין זקוקים לליווי צמוד. בתור מנהל של צוות בשלב הלמידה, עליך לאתגר את הצוות, להציב כל הזמן יעדים חדשים, ובעיקר- לתשאל. מה זה אומר? לא לתת תשובות ולא לספק פתרונות, אלא לגרום לפתרונות לבוא מחברי הצוות עצמם.
אחד מהעובדים מגיע אליך עם בעיה? מעולה, עודד אותו לחשוב על המצב ועל דרך לתקן, ובסוף שאל "אז מה אתה מתכוון לעשות בקשר לזה?". המטרה היא לגרום לחברי הצוות, במהלך הזמן, להצליח לפתור את הבעיות שלהם בעצמם וכך להתקדם אל עבר השלב הבא- שלב ההנהגה העצמית.
ממנהל צמוד למנטור
הבאת את הצוות שלך לשלב ההנהגה העצמית? אתה יכול לטפוח לעצמך על השכם, עשית משהו טוב… אבל גם כאן יש הרבה עבודה. בשלב הזה, כבר אין ממש צורך להגיד לאנשים מה לעשות, או לקבל בשמם החלטות, הניהול הוא פחות "ניהולי" ויותר "מנטורי" (בהשראת The voice כמובן).
כמנטור, תזהה איפה כל אחד מחברי הצוות, כמו גם הצוות כולו, יכול לצאת מאיזור הנוחות שלו, תאתגר ותעצים. אם כולם מרגישים לגמרי נוח עם מה שהם עושים, אתה לא עושה את התפקיד שלך מספיק טוב. ועוד דבר, הרבה פעמים מנהלים בשלב הזה, מתחילים לבלות פחות ופחות זמן עם הצוות שלהם. זו טעות נפוצה. גם בשלב ההנהגה העצמית הצוות צריך לראות אותך נוכח. אל תאבד את הקשר איתם.
לפני זמן מה עבדתי עם מנהל שאמר שהצוות שלו בשלב "הכאוס הלימודי" אז זהו, שלא… אין דבר כזה. צוות לא יכול להיות בשני שלבים בו זמנית. הוא כן יכול לעבור ולהתקדם בין השלבים וגם לחזור אחורה חלילה. לכן, חשוב לזהות את השלב בו הצוות שלך נמצא כרגע, לנהל אותו בצורה מותאמת וכך, לאט לאט להתקדם. וגם כאשר הבאת את הצוות לשלב ההנהגה העצמית, אל תנוח על זרי הדפנה, תמשיך למצוא דרכים חדשות לאתגר ולהצמיח.
רוצה לעשות את זה ביחד? נשמח לסייע וללוות בתהליך
